בתוך ים המחלוקות והמריבות שאנו עדים להם, הסיפור שאני הולך לספר לך הוא כמו שושנה בשדה קוצים וכמו מים קרים על נפש עייפה וכמו כל פתגם שתמצא לנכון.

תחילה אספר לך על מקצועי.

הפרנסה שלי היא בתחום החשמל, אבל קשה להגדיר אותי רק כחשמלאי.

אני עובד בכל דבר שקשור בחשמל, וזה אומר, שמעבר לתיקוני קצרים והעברת קווי תאורה שקעים ומתגים ותיקון של כל מכשירי החשמל, אני מעין בנק של חלפים למקררים למכונות כביסה למדיחים ולמייבשי כביסה.

כשאתה רואה מכונת כביסה זרוקה בשטח אתה לא משליך עליה מבט אבל בשבילי היא אוסף של עשרות חלקים פוטנציאלים, מגומיות דרך תוף, מנוע, ברגים, דלתות צינורות וכד'

הדבר הראשון שאני עושה כשאני רואה מכשיר חשמלי זה קודם כל להעמיס אותו על הרכב שלי וזה לא משנה אם אני בדרך לחתונה או בחזור מאסיפת הורים. עם כל הכבוד זו הפרנסה ומכשיר חשמלי, ממגהץ ועד מקרר תעשייתי הוא בפירוש מקור פרנסה.

מעמיסים מביאים למחסן ואז בודקים. אם הוא ניתן לתיקון אתה יכול לעשות עליו אלף שקל ויותר, ואם הוא לא ראוי לתיקון אתה מתחיל לפרק אותו עד שלא נשאר לו זכר, ואז יש מצב שתעשה עליו עוד יותר כסף כי בחודש הבא יהיה מישהו שירצה גומיה והשני דלת והשלישי צינור והרביעי תוף וכל אחד ישלם לך בין 200-ל400 שקלים. כך אנחנו מתפרנסים.

כשאני אומר מתפרנסים, זה אומר אני והשותף שלי.

אנחנו שותפים מזה עשרים שנה. שנינו לומדים חצי יום. הוא בבוקר אני בערב. אני עובד מהבוקר ומהצהריים אנחנו עובדים בשותפות. יש עבודות שאנחנו עושים יחד ויש לחוד. אנחנו מתחלקים בהכל וב"ה יש פרנסה טובה.

יום אחד הוא מתקשר אלי בשעה 11 בבוקר ואומר לי: "תגיע אלי מהר לכתובת זו וזו" אני אומר לו "קרה משהו?" הוא אומר לי "תבוא ותראה.

אני אומר לו " אולי זה סובל דיחוי" הוא אומר לי "הכי לא סובל דיחוי שאפשר".

אני כבר מדמיין שלי מה יכול להיות שהוא מצא, אולי תנור חדש ששווה 2000 שקל (ויש אנישם שמישהו מה במקום לנקות זורקים…." או אפילו מקרר תעשייתי ששווה 5000 ש"ח.

כשאני מגיע למקום אני רואה אותו נשען על מייבש כביסה חלוד וישן עם דלת לפני נשירה ומבט מקצועי בן כמה שניות מביא אותי למסקנה שאם אנחנו מוציאים מהחורבה הזו 30 שקל אנחנו ברי מזל.

"בשביל הגיגית הזו הבאת אותי לכאן? אני שואל אותו.

ואז אני מבחין שהוא מזיע כולו. "מה קרה? אני שואל.

"בא נעמיס את הדבר הזה על הרכב שלך ואז נדבר.

העמסנו ונסענו לכיוון המחסן.

שם הורדנו את הגרוטאה ורק לאחר שהגיף את הדלתות הוא מתכופף, מגשש בידיו ואז מוצא…

קופסת קפה של עלית.

"איזה יופי" אני אומר לו "49.90 ש"ח הרווחנו.

"תפתח את הקופסה ותראה שמדובר בקצת יותר" הוא אומר.

אני פותח את הקופסא ומגלה שהיא גדושה בשטרות מגולגלים של 200 ש"ח

"זה היה בתוך המוכנה ממוקם מחוץ לתוף" הוא אומר לי.

אנחנו מרוקנים את קופסת הקפה, מעולם לא חלמתי כמה כסף יכול להיכנס בתוך קופסת קפה קטנה. עשרים ושש חבילות, בכל אחת  עשרה שטרות אדומים מגולגלים היטב, דקים ואסופים בגומיות ס"ה 52 אלף שקלים היו שם.

"מה עושים?" אני שואל אותו.

"צריך לברר מי השליך את המייבש" הוא אומר.

התחלנו לברר. תלינו פתקים בכל הבנינים הסמוכים, מי השליך מייבש כביסה ישן. כתבנו שיש בתוכו אבידה אך לא ציינו איזו. היו לנו מספיק סימנים שהיו ידועים רק לנו שלא פחדנו שמישהו יטען במרמה שהמייבש שייך לו.

לאחר שלושה ימים התקשרה אליי תושבת המקום ואמרה כי היא השליכה,  אך לא ידוע לה על משהו שהלך לאיבוד.

שאלתי אותה "קנית את זה מהחנות?"

היא אמרה "לא קניתי רק לפני חצי שנה בגרושים מאיזה חשמלאי שעוסק בחלפים, אך הסתבר שזה בדיוק מה שזה היה שווה גרושים.

תוכלי להיזכר מי?

"בטח " אמרה וציינה את שמו.

הכרנו אותו. הבראנז'ה הזו די מצומצמת וקיימת בה תחרות מחד ואחוות אנשי מקצוע מאידך, הוא יכול להתקשר אלי "יש עליך איזה גומיה?" ואני אליו "יש לך דלת של הדגם השין של אלקטרה?" דברים כאלה.

התקשרתי אליו.

מכרת איזה מייבש לגב' הזו והזו? אני שואל אותו

הוא ישר מתחיל במגננה "שתעזוב אותי מכרתי לה את זה במאה שקל אמרתי לה שזה בללי אחריות זה עבד חצי שנה. כלומר ארבעה חדשים יותר ממה שחשבתי…

"עזוב. אמרתי לו אין לה שום טענות. אני רק רוצה לברר ממי רכשת אותו".

"מה העניין" שאל.

"סתם, צריך לדעת. יודע או לא

"ממש לא. הוא אומר מצאתי את זה באיזה מגרש פתוח בצפון נסעתי עם הילדים לטיול. במקום ליהנות הם היו צריכים לסחוב איתי את הגרוטאה ולפנות לה מקום בחזור…הוא לא עוזב אותי המייבש הזה אפילו שנה אחרי. מה הסיפור כעת?

"טוב, אם אתה אומר שלא נתת לה אחריות, אז אני אסביר לה" שיניתי נושא וסיימתי את השיחה.

מכאן פנינו למורה הוראה.

היה ברור שהאישה לא הניחה את הכסף, כך גם החשמלאי, אך עדיין היה לנו חשש אולי האבידה שייכת מצד הדין לאחד מהם.

הרב אמר מכיון שהכסף לא היה שייך להם ומדרך תשובתם עולה כי הם אפילו לא ידעו על קיומו אין להם כל שייכות לאבידה

שאלנו מה אנוט צריכים לעשות עוד והוא ענה שמצד הדין יש כאן יאוש ומותר לנו להשתמש בכסף בתנאי שאם באחרית הימים יתברר שהבעלים לא התייאשו אנו נצטרך להשיב את הכסף.

יצאנו מהרב. אמרתי לשותפי "אני כל כך שמח בשבילך. בטח יהיה לך מה לעשות עם חמישים ושתיים אלף השקלים.

הוא אומר לי: "התכוונת עשרים ושש"

אמרתי לו למה עשרים ושש ספרנו ביחיד זה היה חמישים ושתיים.

"נכון" הוא אמר "באמת היה שם חמישים ושתיים אבל מה לעשות ואנחנו שותפים ואן אני מצאתי סכום אני צריך להתחלק איתך.

עצרתי. הסתכלתי עליו לראות שהוא לא צוחק ולקח לי זמן להבין שהוא התכוון לכל מילה.

"תגיד אתה בסדר"? אמרתי. אולי אני אהיה שותף גם אתם תזכה בלוטו?

"לא" אמר "הלוטו לא קור אליך אבל המייבש קשור ועוד איך זה חלק מהעסק שלנו

התחלנו להתווכח עד שזה הגיע לטונים, אבל הוא לא ויתר : אתה תיקח את עשרים ושש אלף השקלים ולא פרוטה אחת פחות.

בשלב מסויים הוא פשוט הניח מחצית מהסכום על גדר אבנים עלה על האופנוע והשאיר אותי עם הכסף.

הלכתי הביתה והחלטתי שאת הכסף הזה אני שומר.

יום לאחר מכן מישהו ביקש ממני הלוואה. הבאתי לו את הסכום וידעתי שהכסף נמצא בידיים בטוחות.

כך חלפו שנתיים, הכסף הוחזר והולווה מספר פעמים ואז התארסה בתו של שותפי.

החתן היה בן תורה וידעתי ששותפי התחייב לסכום לא קטן.

כשלוש שבועות לפני החתונה באתי יחד עם רעייתי  לביתו.

אמרנו להם שאנחנו רוצים למסור להם את מתנתינו עוד לפני החתונה כדי שיוכלו לעשות בו שימוש נאות בזמן הקריטי הזה.

ישבנו איתם כמה דקות ולאחר מכן חזרנו לביתינו.

טרם הגענו, צלצל הפלאפון שלי.

"מה זה צריך להיות?" שאל.

"שמרתי לך את הכסף ששייך לך" אמרתי לו. "האבידה הזו היתה מלכתחילה שייכת לך ואני רק שמרתי אותה כפיקדון".

"אבל זה היה רק 26 אלף שקלים איך זה צמח פתאום לשמונים".

"זה חשבון אחר" אמרתי לו "הרי אתה מתחיל לעבוד מהצהריים ואני עובד עוד שעתיים בבוקר, מאז האבידה קיבלתי על עצמי שכל עבודה שאעשה בבוקר , אפריש לך מחצית  וזה סכום המחצית שהצטברה מהשעתיים האלה בשנתיים שחלפו…."

זהו הסיפור. מזה זמן רק אנשים אומרים לי לשלוח לך אותו. לא רציתי לעשות זאת כי חשתי שזו גאווה אבל בתקופה האחרונה שהיתה מלאה בריבים ומחלוקות, השתכנעתי שיהיה זה קידוש השם לפרסם את הסיפור על ריב מסוג אחר של שני שותפים, ריב שבודאי יש בו כדי לתקן מריבות אחרות ובכל מקרה להוכיח שניתן גם אחרת.

תודה להר' י.ב. על שהסכים לפרסם את סיפורו.